הכנתי עבורך סקירה קצרה על יינות מבעבעים אירופאים וכמה כללי אצבע שימושיים לקניית קאווה שלא תאכזב.

עד לפני 4.5 שנים מי שרצה ליהנות מיין מבעבע בארץ נאלץ להיפרד מסכום לא קטן מ- 600 שקלים. הסיבה לכך הייתה נעוצה במס מיושן ומעט בולשביקי הקרוי מס תענוגות ובו היה סעיף מיוחד ליינות מבעבעים. המס היה כל כך גבוה, שיבוא של יינות מבעבעים שאינם שמפניה היה לחלוטין לא כדאי. המחיר של השפנייה הכי זולה היה 600 שקלים וההצדקה הכלכלית לכך הייתה אנשים שמסוגלים ומוכנים לשלם כל מחיר תמורת בועות של יוקרה. משבוטל המס מחירה של השמפניה צנח בכ- 40% ואולי חשוב מכך היבוא של יינות מבעבעים אחרים כגון קאווה ולמברוסקו הפך להיות כדאי. כך הוצף שוק היינות הישראלי במגוון עצום של יינות מבעבעים ברמות שונות: החל מיינות זולים וגרועים שגורמים לכאב- ראש, ועד יינות איכותיים מיקבים בעלי מסורת של מאות שנים.

שמפניה – יין השטן

מהי שמפנייה ?

שמפניה היא יין לבן או רוזה מאזור שמפיין שבצרפת שעבר תסיסה שנייה בבקבוק. טכניקה זו פותחה לראשונה על ידי נזירים צרפתים במאה ה- 17 שהיו מבקבקים את היין לפני שהתסיסה הסתיימה וכך היין המשיך לתסוס בבקבוק וזה מה שיצר את הבועות. הבקבוק והשעם המיוחדים של השמפנייה שהם עמידים במיוחד ללחץ, הומצאו רק במאה ה- 18 ולכן בתחילת הדרך בקבוקים רבים היו פשוט מתפוצצים מהלחץ, מה שהקנה ליין את הכינוי הקדום "יין השטן".

במאה ה- 19 פותחה בשמפיין השיטה המודרנית לייצור יינות מבעבעים איכותיים שנמצאת בשימוש עד היום ונקראת "méthode champenoise". בשיטה זו לוקחים יינות שתססו באופן רגיל, מיישנים אותם בחביות כמו כל יין איכותי אחר, וכשמבקבקים אותם מוסיפים באופן מבוקר גרמים בודדים של שמרים ושל סוכר. את הבקבוקים משכיבים באלכסון במתקן מיוחד ומניחים ליין לתסוס כחצי שנה.

שמפנייה לאורך כל ההיסטוריה שלה הייתה סמל להמלכת מלכים, חגיגות מפוארות, שפע ועוצמה בצרפת ובכול העולם.

כשקונים שמפנייה קונים רולס-רויס. אין אופציה שהיא תהיה פחות מנפלאה.

קאווה – יין מבעבע מקטלוניה.

עשרות שנים בודדות לאחר המצאתה של " méthode champenoise" החלו לייצר יין מבעבע איכותי בקטלוניה שבספרד בשם קאווה בדיוק באותה שיטה צרפתית רק עם ענבים מקומיים. קאווה איכותית כמו זו שטעמתי ביקב "נדל" לא נופלת בהרבה משמפנייה איכותית. הבעיה התחילה בשנת 1981 כשבעקבות סכסוך בין ספרד לקטלוניה, הפרלמנט הספרדי איפשר ליקבים בכל רחבי ספרד ליצר יינות מבעבעים ולקרוא להם קאווה. רוב היינות המבעבעים המיוצרים ברחבי ספרד לא מיוצרים באותה שיטה מסורתית, והבעיה המרכזית שלהם היא שהם בכלל לא יושנו. התוצאה היא יין לא כל כך טעים שמכיל שרידים של גופרית שאחראית על כאב הראש המפורסם. הבעיה הגדולה היא שאין שום דרך טריוויאלית לדעת מהתווית של היצרן אם מדובר בקאווה מסורתית מקטלוניה או חיקוי זול.

איך בכול זאת אפשר לדעת עם הקאווה טובה?
3 כללי אצבע:

1. על התווית של היבואן לפעמים מצוין שהיין יושן בחביות. עם משך היישון הוא 12 חודשים ומעלה, סביר להניח שמדובר ביין טוב מאוד.

2. חפשו את המילה "reserva"  או "gran reserva" זהו תו תקן שאומר שהיין יושן מעל מספר מסוים של חודשים. Reserva-  18 חודשים, gran reserva – 30 חודשים לפחות. אלו הם יינות ממש מעולים. זה לא אומר שקאווה שהיא אינה reserva  היא לא טובה. יש קאוות טובות מאוד שיושנו 12-15 חודשים, אבל אם היין הוא reserva  אז אפשר לדעת בוודאות בלי להכיר אותו שמדובר ביין מצוין.

3. מחיר – מחיר של בקבוק יין אירופאי טוב לא יכול להיות נמוך מ- 50 שקלים בישראל.

חוץ מיישון היין ישנם עוד שני מאפיינים שחשוב להתייחס אליהם: הצבע, שבמקרה של קווה יש לבן או רוזה, ומידת היובש. מידת היובש היא בעצם מידת המתיקות והיא נקבעת על פי כמות הסוכר שנשארת ביין אחרי התסיסה השנייה. שתי מידות היובש הנפוצות הן Brut- יבש, ו-semi- sec – חצי יבש. אני באופן אישי מעדיף brut  אבל זה כבר עניין של טעם.

את הקאווה המצוינת של יקב "נדל" ניתן להשיג ב:

–          ווין דיפו: סניף ברמת החייל וגם קניות באתר האינטרנט.

–          אלקלעי יין ברחוב אלקלעי בת"א

למברוסקו- יין מבעבע איטלקי.

בשונה משמפניה וקאווה, למברוסקו אפשר להשיג גם באדום בנוסף ללבן ורוזה. גם במקרה של למברוסקו טווח האיכויות הוא אדיר ועל כך אולי ארחיב בפעם אחרת.

תמיד כאן לרשותך, גם בשנת 2013,

יובל