אין לי הרבה הזדמנויות להודות לאפיפיור, ולכן אעשה זאת עכשיו. בין הדף הצלבנים והתנועה שלהם במעלה הרחובות התלולים של נצרת, מצאתי את עצמי בחיפוש אחר הארה קולינרית שתחזיר אותי אל האדמה, והיא לא איחרה להגיע. העיר מלאה באזכורים שמוצא האדם מן העשבים, האקלים והאדמה שעוטפים אותו (דיוס סנטו, שהאפיפיור לא ישמע אותי עכשיו). הנהירה לכיוון בזיליקת הבשורה הסיתה אותי לכיוון השוק של נצרת. קיבלו את פני הרבה עלים שגרמו לי להטיל ספק במשפט מוטב האדם מן הבהמה. לא שיש לי תלונות, אם עלים אלה היו מלבלבים במפתן דלתי, מטבע הדברים שהייתי מאמץ חוביזה לחיקי ולחביתה בבוקר. בחרתי כמה צרורות עלים מאישה שלא הסכימה להצטלם ומיד הזדהתי. בערב הקפצתי את העלים במחבת עם לימון והוספתי בוטנים קלויים

חוביזה- או חלמית בעברית תקנית

בהמשך זיתים קרצו לי מתוך דליים צבעוניים, ערימות קלמנטינות בהקו לאחר הגשם, תבלינים כתושים דגדגו את אפי ואז הגעתי לאל-מוטראן, היכל קודש אמיתי. עוגיות מעמול, סולת שעוטפות מילוי תמרים, משמחות אותי תמיד. פה במוטראן, בלב שלם אומר שטעמתי את עוגיות המעמול המוצלחות ביותר. החנות גדולה, ואפשר לבחור מתוקים לפי משקל ולשבת לשתות קפה בכניסה. חלונות ראווה עם כנאפה, בקלאווה ועוד מיני מתוקים סינוורו אותי.

לסיום אציין את ארוחת הערב הנהדרת שאכלתי בדיאנה. התרשמתי בעיקר מהתבלינים שהם כותשים במקום לפי הזמנה. ראויה לציון מנה נהדרת של טרטר טלה, שנקצצה לנגד עיני בסכין ענק והייתה מעולה.

אז שוב תודה לאפיפיור (שאגב, בזכות ביקורו בעיר ב-2009 העיר שופצה בעשרים מליון ש"ח), לתל אביב כנראה הוא לא יגיע. הגאולה עוברת דרך זרעי כוסברה כתושים, הגיעו לנצרת.